חוסיין נ' כלל חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

כללי

1.התובע יליד 12/12/1977, נפגע ביום 16/08/2007 בתאונת דרכים כמשמעה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: "החוק"). התביעה דנא, היא לתשלום הפיצויים המגיעים לתובע עקב התאונה, על-פי הוראות החוק. הנתבעת אינה חולקת על אחריותה לשלם לתובע את נזקיו עקב התאונה. הפלוגתא שבין הצדדים נסובה על גובה הנזק ושיעור הפיצויים.

2.כתוצאה מהתאונה, נפגע התובע בכף רגל ימין. הוא הובהל לבית-חולים לגליל המערבי – נהריה (להלן: "בית החולים"). הוא נבדק בבית-החולים, ואובחן אצלו שבר בבסיס מסרק ראשון בכף רגל ימין (להלן: "השבר"). בוצע קיבוע על-ידי סד גבס והוא שוחרר לביתו. ביום 20/08/2007, נותח התובע, בהרדמה כללית, ובוצע שחזור סגור על השבר וקיבוע על-ידי KW וסד גבס. הוא שוחרר לביתו, ביום 21/08/2007. בהמשך, הייתה תזוזה משנית בקיבוע על רגלו, דבר שחייב התערבות כירורגית נוספת. ביום 13/09/2007 ,נותח התובע בשנית ובהרדמה כללית בבית חולים נצרת. הקיבוע הראשון הוצא והשבר שוחזר וקובע ,בשנית, עם ברגים וסד גבס גלילי. מהלך הניתוח היה תקין. ביום 15/09/2007, שוחרר התובע לביתו, עם המלצות להמשך מעקב וטיפול רפואי אצל הרופא המטפל, אנלגטיקה, מנוחה וביקורת חוזרת.

3.הרגל הפגועה של התובע הייתה בקיבוע גבס למשך כשבעה שבועות. לאחר הורדת הגבס, התחיל התובע בטיפול פיזיותראפי ,וכעבור שלושה חודשים לערך, היה התובע מסוגל לדרוך, באופן מלא, על כף הרגל האמורה.

4.התאונה הוכרה על-ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל), כתאונת עבודה. המל"ל שילם לתובע דמי פגיעה לתקופה החל מיום 17/08/2007 ועד ליום 15/11/2007 . אציין עוד, כי המל"ל לא קבע לתובע נכות רפואית צמיתה מעבודה בגין התאונה.

5.בזמנו, מינו הצדדים את פרופ' משה רופמן כאורתופד מטעמם (להלן: "פרופ' רופמן"). פרופ' רופמן בדק את התובע וערך, ביום 17/01/2006, חוות-דעת בכתב (ת/2), עליה נחקר בחקירת שתי וערב ,צולבת וממצה.

6.פרופ' רופמן קבע, בחוות-דעתו בכתב ובעדות בעל-פה, כי לתובע נותרה נכות רפואית צמיתה ומשוקללת , בגין התאונה, בשיעור 24% : 20% לפי סעיף 49 (2) (ו) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) (התוספת), תשט"ז – 1956 (להלן: "תקנות הביטוח הלאומי"), ו-5% לפי מחצית סעיף 50 (ד) לתקנות הביטוח הלאומי.

7.לאחר שמיעת עדותו של פרופ' רופמן ולבקשת הנתבעת, מינה בית-המשפט את פרופ' מ. היים – כירורג אורתופד, כמומחה רפואי מטעם בית-המשפט (להלן: "פרופ' היים").

פרופ' היים בדק את התובע וערך (ביום 14/02/012) חוות-דעת בכתב (להלן: "חוות הדעת"). ויודגש: הצדדים ויתרו ,מדעת ומרצון ,על חקירתו של פרופ' היים על חוות-הדעת.

8.בחוות-הדעת, קבע פרופ' היים, בין השאר, כי דרגת נכותו הזמנית והיציבה של התובע, בגין התאונה, היא כדלקמן:

100% - מיום 16/08/2007 ועד ליום 21/08/2007, ומיום 13/09/2007 ועד ליום

15/09/2007;

80% - מיום 16/09/2007 ועד ליום 07/11/2007.

50% - מיום 08/11/2007 ועד ליום 08/02/2008.

20% - מיום 09/02/2008 ועד ליום 31/08/2008.

15% - צמיתה – מיום 01/09/2008, לפי סעיפים 49 (2) (א) ו-49 (4) (מותאם) לתקנות הביטוח הלאומי.

וכן, קבע פרופ' היים, בחוות-הדעת, כי "שברים ונזק במפרק הליס פרנק מטופלים ע"י נעל אורתופדית ואנשים חוזרים לתפקוד מלא" (חוות-הדעת, פרק דיון). וכן, "אני לא מקבל שפגיעה זו [של התובע – ש.ס] צריכה להפריע בתפקוד מלא ולכן לדעתי אין מקום להפעלת תקנה 15 [לתקנות הביטוח הלאומי – ש.ס]. התפקוד תלוי באספקת נעליים מתאימות" (שם, שם).

9.התובע טוען לפיצויים במספר פרטי נזק, כדלקמן:

נזק מיוחד: